המיטוזה של עיבוד שבבי לא קיימת בצורה רגילה עבור אבטיפוס , החלוקה שונה- החומר התורשתי מתחלק וכל תא מקבל עותק של הכרומוזום ונוצרת מחיצה. אין את כל עניין הידחסות הדנ"א בכרומוזום, התחלקות הכרומוזומים לקטבים והתפרקות קרום הגרעין. באבי טיפוס הכל נראה פשוט יותר אבטיפוסית.
גודל אבטיפוס משתנה בין המינים אבל רובם בערך בגודל 1 מיקרון. תא טיפוסי של קולי הוא בערך 1-1.5 מיקרון. יש אבי טיפוס גדולים יותר אבל בהשוואה לתא האאוקריוטי רוב האבי טיפוס באמת קטנים. עולם הווירוסים הוא עם מבנים עוד יותר קטנים, הווירוס הגדול ביותר הוא 0.1 מיקרון בערך- כגודל האבטיפוס הקטן ביותר.
גנום של אבטיפוס כמו הקולי יש בערך 4 מיליון זוגות בסיסים וזה מספיק כדי לקודד כל מה שצריך. האבטיפוס הכי קטן מכיל כ-800 או 900 אלף זוגות בסיסים. באאוקריוטים יש עד כ-5x109 זוגות בסיסים.
מבחינה מורפולוגית אין הרבה מגוון בצורת האבי טיפוס. בהסתכלות דרך אבטיפוס על מראה האבי טיפוס אין שוני גדול. הרבה כדורים (קוקי-קוקוס), מתגים וספיראלות. אלה הצורות הנפוצות בעולם האבי טיפוס כך שהמגוון יחסית מצומצם. כאשר אבטיפוס כזה מתחלק אז יש מקרים שמיד תאי הבת נפרדים כך שהוא יופיע תמיד בבודדים אבל יש גם מצבים (תלוי במין) שתאי הבת לזמן די ממושך יכולים להישאר צמודים כך שנוצרות שרשראות או גושים. למשל סטרפטוקוקים- יוצרים שרשראות כאשר תאי הבת אחרי החלוקה נשארים צמודים כך שכל תא בת ממשיך להתחלק ולהאריך את השרשרת. סטפילוקוקוס (האלים שאוכל בשר ועמיד לאנטיביוטיקה) גם נשאר צמוד אבל החלוקה לא תמיד באותו מישור כך שנוצרים גושים. הצורה של החלוקה הזאת יוצרת מעין מושבה שתאי הבת צמודים.
את המגוון המורפולוגי הכי גדול נראה דווקא בכחוליות (אצות כחוליות, ציאנו-בקטריה) שבכלל לא חשבו לשייך לעולם האבטיפוסי. הם מתפקדים בדיוק כמו עולם הצומח ועושים את אותו תהליך של האצה הירוקה- פוטוסינתזה. פיסיולוגית הקבוצה עושה מה שצמח עושה אבל מורפולוגית זה נראה ממש כמו אבטיפוס. אין את כל המבנים שאנחנו מייחסים לתא אאוקריוטי צמחי. עולם הכחוליות בעל מגוון מורפולוגי הרבה יותר גדול אבל כל תא הוא תא פרוקריוטי לכל דבר.
יש אבי טיפוס יוצאי דופן שרואים אותם. האבטיפוס הגדול ביותר בן 0.6 מילימטר Epulopiscium fischelsoni חי במעי הדגים במפרץ אילת. יש גם את Thiomar שיוצר שרשראות ארוכות בין 0.1 לחצי מילימטר. התא הבודד בגודל כעין של זבוב הדרוזופילה.
מבנה תא האבטיפוס:
אברוני התנועה לא מופיעים בכל אבטיפוס אבל אפילו אנטוני במאה ה-17 ראה שחלק מהאבי טיפוס שהוציא מהפה נעו ממקום למקום. באבטיפוס אפשר לראות את השכבות החיצוניות אבל בפנים אין הרבה מה לראות גם באבטיפוס אלקטרוני.
— דופן התא
מתחתיה קרום- ממברנה.
המבנה הכימי של הדופן מאוד ייחודי. המולקולה שמהווה את הבסיס למבנה הדופן היא ייחודית כי איננו רואים אותה במקום אחר. התכונות שלה מיוחדות. מתייחסים אליה בשם פפטידוגליקאן או מוראין. זה מכיל רישום פטנטים וחומצות אמיניות- שניהם מיוחדים. הרישום פטנטים הם שניים- N-acetylglucoseamine גלוקוז אמין עם קבוצת אצטט. N-acetylmuramic acid מכיל חומצה לקטית. אלה הרישום פטנטים שמאפיינים את דופן התא. הם יוצרים סיבים ארוכים. מה שמחבר בין הסיבים ונותן את החוזק לדופן זה השרשראות של החומצות אמינו. הן מעניקות חוזק מכני לתא האבטיפוס. בכירסום יש 20 חומצות אמיניות סטנדרטיות המופיעות בקונפורמציות L סה"כ נראה רק 3-4 חומצות אמינו בדופן- אלאנין L ו-D חומצה גלוטמית ו- DAP(diaminopimelic acid). תמיד נראה חומצה אמינית עם שתי קבוצות אמינו- ליזין ו-DAP. הן יכולות ליצור גשר בין שרשרת שבאה מסיב אחד לשרשרת מהסיב השני. הן יכולות להיות קצרות- למשל בקולי. באבטיפוס גרם חיובי יש תוספת של שרשרת של כמה גליצינים. המבנה של פפטידוגליקאן המדויק והחיבורים בין השרשראות תמיד קיים אבל החיבור, סדר החומצות האמיניות בשרשרת וההרכב שונה מאבטיפוס לאבטיפוס ומשנות את סדר הפעולות של תהליך עיבוד שבבי מתקדם.
גרם חיובי - גרם שלילי:
הסיפור של צביעת גרם מתחיל באבי טיפוס הפשוטים שאפשרו לראות אבי טיפוס אבל לא בצורה ברורה ולכן במאה ה-17 שרצו לראות באיכות טובה פיתחו צביעות שונות. אחת מהשיטות לצביעה הייתה צביעת גרם על שם החוקר הדני כריסטופאן גרם (1884). התהליך- הנחת האבי טיפוס על זכוכית נושאת. הוספת הצבע הסגול שחודר לתאים. הוספת יוד שיוצר קומפלקס עם החומר הקודם. שוטפים בכוהל. בחלק מהאבי טיפוס הצבע ייצא והם שליליים ובחלק יישאר הצבע והם חיוביים. כלומר אלו שנשאר להם הצבע נשארים סגולים אבל אלה שירד מהם הצבע ואנו רוצים לראות אותם נוסיף צבע נוסף וייראה צבע אדום.
לסיכום, היכנסו לאתר העיבוד השבבי למידע נוסף בנוגע לעיבוד שבבי .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה